הנתבעת-המעסיקה הייתה זכאית להחזרת כספי הפיצויים שהפרישה עבור התובע לקרן פנסיה, בנסיבות בהן התובע משך את הכספים מקרן הפנסיה לפני קיומו של אירוע מזכה, וזאת למרות שחל בעניינו של העובד סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים.
התובע עבד בנתבעת משך כ-16.5 שנים. התובע התפטר מעבודתו, בנסיבות שנויות במחלוקת, שלטענת התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים. עם סיום עבודתו פנה התובע לקרן הפנסיה (קופת גמל לקצבה, להלן: הקופה) וביקש למשוך את הכספים שנצברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, ואולם כספי הפיצויים שהופקדו לקופה הוחזרו לנתבעת, לבקשתה, והוא פדה רק את כספי התגמולים.
עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו; ולחלופין, האם היתה הנתבעת זכאית לדרוש ולקבל חזרה את כספי הפיצויים שהפקידה בקופה או שמא עליה להשיבם לתובע. . נקבע שהוכח שהצדדים דנו בשכרו של התובע, אך לא הוכח כי הגיעו להסכמה בדבר העלאת שכרו השעתי של התובע, ואף על פי כן, התובע הודיע שהוא ממשיך לעבוד, ותנאי העסקתו שופרו, שכן שיעור הפרמיה שהיה זכאי לו, עלה. הוכח כי לא חלה כל הרעה בתנאי עבודתו של התובע עובר להתפטרות, ובוודאי שלא הרעה מוחשית. ההיפך הוא הנכון: תנאי עבודתו של התובע שופרו, גם אם לא לשביעות רצונו. התובע לא הוכיח את טענתו כי ניתנה לו הבטחה שהופרה, ולכן אין צורך לדון בשאלה האם, ככל שהיה מוכיח זאת, היה הדבר עולה כדי הנסיבות הקבועות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים, מכוח סעיף זה, נדחתה.
אשר לשאלת זכותו של המעסיק להחזרת כספי הפיצויים שהפריש עבור עובד לקופת גמל לקצבה, בנסיבות בהן משך העובד את הכספים מקרן הפנסיה לפני קיומו של אירוע מזכה, לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, על מנת שמעסיק יוכל להחזיר אליו כספים שהופרשו בגין פיצויי פיטורים, לפי סעיף 14 לחוק זה, צריך להתקיים אחד התנאים הבאים: (א) העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים וכספי הפיצויים אינם מיועדים לקצבה; או (ב) העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים וכספי הפיטורים מיועדים לקצבה, אולם בין הצדדים קיים הסכם קיבוצי או אחר שהכספים ניתנים להחזרה למעסיק.
המקרה הרלוונטי לעניינו הוא המקרה הקבוע בסעיף 14(ב) דהיינו עובד שחדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, כאשר כספי הפיצויים מיועדים לקצבה. הנתבעת הינה חברה בהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה ועל יחסי הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף המתכת. מכוחו של ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, עולה כי חל "אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים" (להלן: האישור הכללי), לפיו תשלומי מעסיק לקרן פנסיה יבואו במקום פיצויי פיטורים, ובלבד שנתקיימו התנאים הקבועים באישור הכללי.
האישור הכללי ולפיו ויתור המעסיק על כספי הפיצויים שהופרשו לקרן הפנסיה, אינו תקף במקרה בו העובד משך כספים מקופה שלא בשל אירוע מזכה. לפיכך, בנסיבות המקרה, ויתור המעסיק על כספי הפיצויים שהופרשו לקופה אינו חל, ולכן היה זכאי לדרוש את השבת כספי הפיצויים לידיו, בעת משיכת כספי התגמולים על ידי העובד.
גם סעיף 8 לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק קובע כי הפקדות המעסיק ברכיב פיצויי פיטורים, עליהן חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, לא ניתנות להחזרה למעביד למעט במקרה בו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד.
בנסיבות האמורות, מרגע שהתובע בחר למשוך את הכספים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה, לא זו בלבד שאיבד את זכויותיו בקופה למקרה של אירוע מזכה, אלא גם היה נתון לאפשרות שהמעסיק ידרוש להחזיר את כספי הפיצויים, והמעסיק אף הזהיר את התובע שלא למשוך את כספי התגמולים; יתר התביעות נדחו.
סעש (חי') 40372-11-14 קונב אנדרי נ' אחים ברון בע"מ, ניתן על ידי מיכל נעים, ביום 22.6.16.