בעקבות תיקון 3 לתקנות קופות הגמל
מצטמצם הסיכוי לקבל קצבת שאירים מביטוח לאומי
מאמר: ירון טבצ'ניק, עו"ד*
לפני 3 שנים, ביטל תיקון 3 את האפשרות לחסוך בקופת גמל לטווח ארוך, ולקבל את הכספים כסכום חד-פעמי בקופות גמל בהפקדות מתאריך 1.1.08. למעשה המדינה שנתה את תכלית קופות הגמל ועקב כך חוסל אפיק השקעה זה. כל עוד תיקון 3 לא יבוטל, כמעט כל אזרח בין 30 ומעלה לא יזכה לקבל קצבת שאירים כאשר בן/בת הזוג ילך לעולמו, למרות שבמשך כל חייהם הם יישלמו את דמי הביטוח הלאומי. באנגליה כבר הבינו שתיקון 3 שלהם מהווה פגיעה חמורה בנכסי החוסכים ומנוגד לחוקי יסוד, וישנה הצעה לבטלו. אין שום סיבה הנראית לעין שחברי הכנסת בישראל לא ירימו את הכפפה ויפעלו לביטולו או לכל הפחות לערוך בו שינויים שיאפשרו לחוסכים לחסוך כספים באופן "הוני".
למעשה המדינה חסמה אפיק השקעה חיוני זה בטענה, כי האפשרות של קבלת קצבה חשובה יותר וכלכלית יותר לעת זקנה, ולא תאפשר לחוסכים "הזקנים" לבזבז את כספם על "שטויות". האמנם? האם באמת המדינה דואגת "לזקניה"? האם באמת הפקידים במשרד האוצר, במס הכנסה וכמה מחברי כנסת לא ישנים בלילה מרוב דאגה לאזרחי ישראל? משרדנו כבר האיר את תשומת ליבם של חברי כנסת בעניין. כבר ביולי 2009 נשלח מכתב לח"כ חיים כץ-יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שיבחן את האפשרות לבטל את תיקון 3. במכתב התשובה השיב הח"כ, "בימים אלה אני מקיים דיון מול אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר על הכנסת שינויים ותיקונים בתיקון מס' 3". אלא, שמאז ועד היום התיקון לא שונה או בוטל.
מה באמת מסתתר מאחורי תיקון 3 ושלילת האפשרות לקבל את החיסכון כסכום חד פעמי? מטרת פקידי האוצר ומס ההכנסה היא, כי החוסכים יקבלו את חסכונותיהם אך ורק כקצבה ומשכך הם ילכדו בסעיפיו "הסוציאליים" של חוק הביטוח הלאומי. על-פי החוק כאשר בן/בת זוג שנפטר מזכה את הנותר בקצבת שאירים. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי למעשה שולל את הזכות לקבל קצבת שאירים של אחד מבני הזוג למי שהכנסתו המרבית עומדת על 4,735 ₪ לחודש נכון להיום. למעשה תיקון 3 מעלה את קצבת החיסכון של כל חוסך מעבר לרף שהציבו בחוק ומביא לשלילת קצבת השאירים באופן מיידי. מי שירצה לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי בנוגע לדחיית הקצבה יצטרך לתבוע את מדינת ישראל ולהוציא אלפי שקלים לשם כך. יחד עם זאת, ניתן לבקש סיוע משפטי במשרד המשפטים, אך זה מותנה בבדיקה ועמידה בקריטריונים.
פגיעה בחוקי יסוד
אין ספק כי קובעי המדיניות בתחום זה ובראשם אנשי האגף לשוק ההון במשרד האוצר מעוניים להיטיב עם החוסכים בתוכניות לטווח ארוך, אך לעיתים נדמה כי "האקטיביזים" השורר במשרדי האגף, פוגע, מבלבל, וגורם לחוסר יציבות בתחום שאמור להיות רגוע, שלו, ושקט במיוחד לציבור החוסכים. נסקור בקצרה את ההתפחות בשנים האחרונות:
- 2000- תיקון 120, משיכה שלא כדין קצבה.
- 2003-תיקון 132, מיסוי ריבית על רווחים ריאליים בקופות הגמל.
- 2005- שינויים למשיכה לחוסכים שכירים.
- 2006- תיקון 3, שונו כללי משיכה לחוסכים עצמאיים, ובו למעשה ביטלו את האפשרות למשוך את הכספים לאחר 15 שנה.
- 2007- תיקון 153, שינויים בסכומי ההפרשות לזיכוי והניכוי שסיבך ובילבל את אנשי המקצוע, החשבים, אנשי תוכנה והחוסכים .
- 2008- תיקון 3, שסיווג מחדש את תכלית התוכניות.
רבים מאנשי המקצוע סבורים, כי התקנות הרבות שתוקנו בעשור האחרון מצביעות על כך כי אנשי האוצר צעדו יותר מידי רחוק ולכוון הלא נכון והכניסו ידיהם עמוק לכיסו של החוסך עד כדי כך שהם כופים על החוסך להפקיד ולפדות את הכספים שהוא עצמו חסך בעמל רב לפי ראות עיניהם, וכי הם אלו שיכולים לחשוב עבור החוסך מה טוב בשבילו.
שינויים מרחיקי לכת אלו מעלים שאלה משפטית ברורה, האם התקנות והחוקים למעשה פגעו באחת מזכויות היסוד החשובות ביותר-זכות הקניין, כדוגמת תיקון 3. האם אפשר שלא להתחשב ברצונו של החוסך לקבל את כספו באופן שהוא יבחר לנכון?
בשנת 1992 ערב "המהפכה החוקתית" הוכרה זכות הקניין כזכות חוקתית. פסקי דין מכוננים רבים דנו בהיקף הזכות. שופטים התפלמסו על מעמדה ובראשם נשיא בית המשפט העליון הפרופסור אהרון ברק אשר התייחס לזכות הקניין כאל זכות במעמד "על-חוקתית" אשר ביכולתה לבטל חוקים העומדים בסתירה לה.
זכות הקניין מעוגנת בסעיף 3 לחוק היסוד, "אין פוגעים בקניינו של אדם" ואולם, ניתן לפגוע בזכות זו בהתקיים מספר תנאים מצטברים ובהם: שהחוק הולם את הערכים של מדינת ישראל, החוק נועד לתכלית ראויה, הפגיעה בזכות הקניין היא במידה שאינה עולה על הנדרש. לגבי התנאי השלישי, כלל לא ברור שהרפורמות והתקנות בעשור האחרון לא פגעו בזכות הקניין של החוסך במידה "שאינה עולה על הנדרש".
אין מחלוקת כי הכספים הנצברים בתוכניות פנסיוניות "נופלים" להגדרה של "רכוש" הנכללת בתוך זכות הקניין, ורכוש זה הוא קניינו הבלעדי של החוסך. בדיוק בנקודה הזו עולה השאלה, האם התקנות שתוקנו בעשור האחרון בעניין זה פגעו בזכות הקניין של החוסך.
בחודשים האחרונים חה"כ פאינה קירשנבאום- יו"ר ועדת המשנה לביטוח ושוק ההון, מובילה מהלך להחזרת האפיק ההוני כבעבר. אין ספק כי ברגע שמדינת ישראל חסמה הלכה למעשה את האפשרות לקבל את כספי החיסכון באופן "הוני", המשקיעים חיפשו אלטרנטיבות מגוונות שאחת מהן היא רכישת נדל"ן והתוצאה ידועה. ביטול תיקון 3 למעשה יפתח את השוק לתחרות מחודשת ואמיתית באנף חיסכון ארון הטווח.
*עוה"ד ירון טבצ'ניק,(יועץ פנסיה) מתמחה בדיני פנסיה, דיני עבודה ותנאים סוציאליים.
